רופא טרשת עורקים בעורקי הצוואר והמוח – המלצות וחוות דעת

טרשת עורקי המוח והצוואר היא תהליך שבו מצטברים משקעים שומניים ודלקתיים בדפנות העורקים שמספקים דם למוח, בעיקר בעורקי התרדמה (קרוטיס) ובעורקים תוך־גולגולתיים. ההצטברות יכולה לגרום להיצרות הזרימה או להיווצרות קריש דם, וכך להעלות סיכון לאירוע מוחי איסכמי או ל־TIA (אירוע חולף). מדובר במחלה כרונית שמנוהלת לרוב באמצעות איזון גורמי סיכון וטיפול תרופתי ולעיתים גם התערבות פולשנית.

היצרות בעורקי הצוואר או המוח יכולה להיות ללא תסמינים, אך לעיתים תתבטא בסימני TIA או שבץ כגון חולשה או נימול פתאומיים בפנים/יד/רגל בצד אחד, הפרעת דיבור, טשטוש או אובדן ראייה בעין אחת, סחרחורת קשה או חוסר יציבות. תסמינים שמופיעים בפתאומיות, גם אם חולפים תוך דקות, מחייבים פנייה דחופה למיון או למד"א, כי מדובר באזהרה לאירוע מוחי.

גורמי הסיכון המרכזיים לטרשת עורקים בעורקי המוח והצוואר כוללים יתר לחץ דם, סוכרת, כולסטרול גבוה (במיוחד LDL), עישון, עודף משקל, חוסר פעילות גופנית ותזונה עתירת שומן רווי ומלחים. גם גיל, היסטוריה משפחתית של מחלות לב וכלי דם, מחלת כליות כרונית והפרעות שומנים תורשתיות יכולים להעלות סיכון. איזון גורמי הסיכון הוא חלק מרכזי במניעת שבץ ובבלימת התקדמות המחלה.

כדאי לפנות לנוירולוג כאשר יש אירוע נוירולוגי חולף או חשד ל־TIA, לאחר שבץ מוחי, או כאשר בבדיקות דימות נמצא ממצא של היצרות בעורקי הקרוטיס או בעורקים תוך־גולגולתיים. גם אנשים עם גורמי סיכון משמעותיים וקרובי משפחה מדרגה ראשונה עם אירועים מוחיים מוקדמים יכולים להיעזר בהערכת סיכון ובהכוונה להמשך בירור. במקרה של תסמינים פתאומיים יש לפנות בדחיפות למיון ולא להמתין לתור.

אבחון טרשת בעורקי הצוואר נעשה לרוב באמצעות אולטרסאונד דופלקס של עורקי הקרוטיס, שמעריך היצרות וזרימה. להערכת עורקי המוח משתמשים לעיתים ב־CTA (CT אנגיוגרפיה) או MRA (MRI אנגיוגרפיה), ולעיתים בדופלר טרנס־קרניאלי (TCD) במרכזים מתאימים. הבחירה בבדיקה תלויה בתסמינים, ברמת הדחיפות ובנתונים רפואיים כמו תפקוד כליות וחשיפה לחומר ניגוד.

טרשת בעורקי הצוואר מתייחסת לרוב להיצרות בעורקי התרדמה (קרוטיס) מחוץ לגולגולת, והיא שכיחה וניתנת לעיתים לטיפול התערבותי כמו אנדארטרקטומיה או סטנט במקרים נבחרים. טרשת בעורקי המוח עצמם היא היצרות תוך־גולגולתית, ולעיתים ההתמודדות בה מתמקדת יותר בטיפול תרופתי אינטנסיבי ואיזון גורמי סיכון, כשהתערבויות פולשניות שמורות למצבים מסוימים. שתי הצורות מעלות סיכון לשבץ אך מנגנון האירוע והטיפול עשויים להשתנות.

הטיפול התרופתי המקובל כולל בדרך כלל תרופות נוגדות טסיות כגון אספירין או קלופידוגרל לפי המצב הקליני, וכן טיפול להורדת LDL באמצעות סטטינים ולעיתים תרופות נוספות בהתאם ליעדים ולסיכון. איזון יתר לחץ דם וסוכרת הוא חלק מהותי מהטיפול, עם התאמת תרופות ומעקב. ההחלטה על שילובים, מינונים ומשך טיפול נקבעת על ידי נוירולוג ולעיתים בשיתוף קרדיולוג או רופא משפחה, בהתאם להיסטוריה של TIA/שבץ ולהדמיה.

טיפול התערבותי בעורק הקרוטיס נשקל בעיקר כאשר יש היצרות משמעותית, במיוחד אם היו תסמינים כגון TIA או שבץ המתאימים לאותו צד, ובתנאי שהסיכון הניתוחי סביר. אנדארטרקטומיה היא הסרה ניתוחית של הרובד הטרשתי, וסטנט הוא הרחבה באמצעות תומכן בצנתור; הבחירה תלויה במבנה העורק, גיל, מחלות רקע וניסיון המרכז. ההחלטה מתקבלת לאחר הערכה נוירולוגית וכלי־דמית (כירורג כלי דם/רדיולוג פולשני) ודימות מתאים.

שינויי אורח חיים שמפחיתים סיכון כוללים הפסקת עישון, פעילות גופנית אירובית סדירה בהתאם ליכולת ולהנחיית רופא, תזונה ים־תיכונית עשירה בירקות, קטניות, דגים ושמן זית והפחתת מזון מעובד ומלח. ירידה במשקל במידת הצורך, שינה מספקת והפחתת צריכת אלכוהול יכולים לסייע. לצד זאת חשוב מעקב סדיר אחר לחץ דם, סוכר ושומנים בדם ונטילה עקבית של תרופות שנרשמו, כי השילוב הוא שמקטין סיכון בצורה משמעותית.

בחירת נוירולוג למעקב אחר טרשת עורקי המוח והצוואר יכולה להישען על ניסיון בתחום מניעת שבץ (Stroke prevention), זמינות למעקב לאחר אירוע, ושיתוף פעולה עם צוות רב־תחומי כמו מרפאת שבץ, כירורג כלי דם או קרדיולוג לפי הצורך. כדאי להביא לפגישה סיכומי אשפוז, תוצאות הדמיה (CTA/MRA/דופלקס) ורשימת תרופות עדכנית כדי לקבל החלטות מדויקות. בדוקטוריטה ניתן למצוא נוירולוגים, לסנן לפי אזור וקופות/פרטי, ולקרוא המלצות של מטופלים ואנשי מקצוע.