רופאי שיניים להשתלות עצם - המלצות וחוות דעת

השתלת עצם (Bone Grafting) ברפואת שיניים היא פעולה שמטרתה להוסיף או לשחזר נפח עצם בלסת, כדי לאפשר יציבות ותמיכה לשתלים דנטליים או לשמר את מבנה הלסת לאחר עקירה. ההשתלה יכולה להידרש כשיש ספיגת עצם בעקבות מחלת חניכיים, עקירות ישנות, טראומה או אובדן שן ממושך. לעיתים מדובר בהליך מקדים להשתלת שיניים ולעיתים כחלק מההליך עצמו.

השתלת עצם לפני השתלת שיניים נשקלת כשאין מספיק עצם איכותית או כמותית לעיגון השתל בצורה בטוחה. מצבים שכיחים כוללים ספיגת עצם לאחר עקירת שן, דלקת סביב השן או מחלת חניכיים (פריודונטיטיס), אזור שבו השן חסרה זמן רב, או חוסר מולד בנפח עצם. רופא שיניים כירורג או מומחה לחניכיים יעריך זאת לרוב לפי בדיקה וצילום CT (CBCT).

אבחון חוסר עצם בלסת מתבסס על בדיקה קלינית והדמיה. לרוב מבצעים צילום CT דנטלי מסוג CBCT שמאפשר למדוד גובה ורוחב עצם, להעריך צפיפות, ולבחון קרבה למבנים אנטומיים חשובים כמו תעלת העצב בלסת התחתונה או רצפת הסינוס בלסת העליונה. בהתאם לממצאים מתכננים האם נדרשת השתלת עצם, מה היקפה, והאם ניתן לבצע שתל באותו מעמד או בשלבים.

ברפואת שיניים ניתן להשתמש בכמה מקורות לעצם: עצם עצמית (נלקחת מאזור אחר בפה ולעיתים מגוף המטופל), עצם ממקור אנושי מעובד (אלוגראפט), עצם ממקור חי מעובד (קסנוגראפט, למשל בקר), או חומר סינתטי (אלופלאסט). ההבדל העיקרי הוא במקור החומר, בהתנהגות הביולוגית ובשיקולים קליניים. בחירת הסוג נעשית לפי מצב העצם, היקף החסר, העדפות קליניות ושיקולי בטיחות.

הרמת סינוס היא הליך בלסת העליונה שמטרתו ליצור נפח עצם באזור הטוחנות/מלתעות סמוך לסינוס המקסילרי, כדי לאפשר השתלת שתלים דנטליים. בפועל מרימים בעדינות את רירית הסינוס ומוסיפים חומר השתלת עצם מתחתיה. זהו סוג שכיח של השתלת עצם, שמבוצע כאשר גובה העצם הקיים קטן מדי עקב ספיגה או מבנה אנטומי. ההחלטה על השיטה תלויה בכמות העצם הקיימת ובתכנון השיקום.

מהלך הטיפול יכול להיות במעמד אחד או בשני שלבים. כאשר חסר העצם קטן, לעיתים מבצעים השתלת עצם יחד עם החדרת השתל הדנטלי. כשמדובר בחסר משמעותי, נהוג לבצע קודם השתלת עצם ולאפשר זמן קליטה והבשלה, ורק לאחר מכן להחדיר שתל. ההחלטה תלויה ביציבות הראשונית שניתן להשיג לשתל, במיקום בלסת, בסוג השיקום המתוכנן ובגורמי סיכון כמו עישון או מחלת חניכיים פעילה.

זמן ההחלמה אחרי השתלת עצם משתנה לפי היקף ההשתלה, מקור העצם, מצב הרקמות ובריאות המטופל. בדרך כלל יש כמה ימים של רגישות ונפיחות, ולעיתים הגבלות זמניות באכילה ובהיגיינה לפי הנחיות הרופא. תהליך קליטת העצם והבשלה ביולוגית עשוי להימשך חודשים, במיוחד כשמתכננים שתל בשלב מאוחר יותר. הרופא ינחה על מעקב וצילומים לפי הצורך כדי לוודא שהאזור מתייצב כמצופה.

השתלת עצם היא הליך נפוץ, אך כמו בכל פעולה כירורגית ייתכנו סיכונים ותופעות לוואי. תופעות שכיחות יחסית הן כאב, נפיחות, דימום קל ורגישות באזור. סיבוכים אפשריים כוללים זיהום, פתיחת תפרים, כישלון קליטת החומר, פגיעה זמנית בתחושה באזורים סמוכים (בעיקר בלסת התחתונה), ובמקרי הרמת סינוס גם תלונות הקשורות לסינוס. יש לפנות לבדיקה אם מופיעים חום, כאב מחמיר, הפרשה או נפיחות חריגה.

לא כל אחד מתאים באותה מידה להשתלת עצם, ויש גורמים שעשויים להשפיע על ההחלמה והסיכון לסיבוכים. עישון, סוכרת לא מאוזנת, מחלת חניכיים פעילה, היגיינת פה ירודה, נטייה לזיהומים, ושימוש בתרופות מסוימות או טיפולים רפואיים המשפיעים על העצם עשויים לדרוש תכנון זהיר ולעיתים טיפול מקדים. רופא השיניים יברר היסטוריה רפואית, יבצע בדיקות הדמיה, ויתאים תוכנית טיפול בטוחה ככל האפשר.

בחירת רופא להשתלת עצם מתחילה בבירור מי מבצע את ההליך: רופא שיניים כירורג (כירורג פה ולסת) או מומחה לחניכיים, בהתאם למורכבות המקרה. כדאי לשאול על ניסיון בהשתלות עצם והרמות סינוס, על תכנון מבוסס CT (CBCT), ועל תוכנית המעקב וההתמודדות עם סיבוכים. בדוקטוריטה ניתן למצוא רופאי שיניים בתחום, לסנן לפי אזור, ולקרוא המלצות של מטופלים ואנשי מקצוע כדי לעזור בקבלת החלטה.