מרדימים מומלצים באזור רמות
נמצאו 6 מרדימים
סינון תוצאות

מה זה הרדמה?
תחום הרדמה עוסק בהרדמה, סדציה ושיכוך כאב סביב ניתוחים ופרוצדורות. במסגרת הרדמה נפוצים מצבים כמו הערכה טרום־ניתוח, בחירת סוג הרדמה, סדציה בבדיקות. תתי־תחומים שכיחים כוללים הרדמה כללית, הרדמה אזורית (בלוקים), הרדמה ילדים. בדיקות וטיפולים נפוצים: הערכת סיכונים, ניטור במהלך ניתוח, בלוקים עצביים.
שאלות נפוצות
הרדמה היא תחום ברפואה שמטרתו לאפשר ביצוע ניתוחים ופרוצדורות תוך מניעת כאב, חרדה ותגובות גופניות לא רצויות. הרדמה כללית גורמת לאובדן הכרה ונשימה לרוב נתמכת באמצעים רפואיים. הרדמה אזורית (כמו אפידורל או ספינאל) מאלחשת אזור גדול בגוף תוך שמירה על הכרה לעיתים. הרדמה מקומית מאלחשת שטח קטן סביב אזור הטיפול.
רופא מרדים אחראי להערכת הסיכון לפני פרוצדורה, לתכנון סוג ההרדמה ולניהול בטיחות המטופל בזמן ההליך ולאחריו. במהלך ההרדמה הוא מנטר נשימה, לחץ דם, דופק וחמצון ומתאים תרופות ונוזלים לפי הצורך. בנוסף, מרדימים עוסקים לעיתים גם בטיפול בכאב חריף וכרוני, בהרדמה בלידה, ובטיפול בחולים מורכבים סביב ניתוחים.
פגישת טרום־הרדמה נעשית בדרך כלל לפני ניתוח מתוכנן, ולעיתים ביום הניתוח עצמו, בהתאם לסוג ההליך ולמדיניות המוסד. ההערכה כוללת תשאול על מחלות רקע, תרופות קבועות, אלרגיות, ניסיון קודם בהרדמה ותופעות כמו בחילות לאחר הרדמה. המרדים בודק גם נתונים כמו בדיקות דם, אק״ג או הדמיה כשנדרש, ומסביר על אפשרויות ההרדמה והסיכונים הרלוונטיים.
הכנה להרדמה כוללת לרוב הנחיות צום משתייה ומאוכל לפני ההליך, לפי סוג ההרדמה וגיל המטופל, כדי להפחית סיכון לשאיפת תוכן קיבה. חשוב לעדכן את המרדים על כל תרופה ותוסף, כולל מדללי דם, תרופות לסוכרת ותרופות הרגעה, כי לעיתים יש צורך בהתאמות. יש לדווח על אלרגיות ותגובות קודמות לתרופות או להרדמה, ועל בעיות שיניים או קשיי פתיחת פה שעשויים להשפיע על ניהול נתיב אוויר.
אחרי הרדמה כללית תיתכנה תופעות כמו בחילה והקאה, כאב גרון או צרידות בעקבות צינור הנשמה, ישנוניות ועייפות, רעד מקור, וסחרחורת. בחלק מהמטופלים יש כאבים כלליים או כאב ראש, ולעיתים בלבול זמני בעיקר בגיל מבוגר. רוב התופעות חולפות בתוך שעות עד ימים, אך אם יש קוצר נשימה, כאב חזה, חולשה חריגה או דימום משמעותי יש לפנות מיד לצוות רפואי.
הרדמה כללית נחשבת בטוחה ברוב המקרים, במיוחד כשמבצעים הערכה מוקדמת וניטור צמוד, אך כמו כל פעולה רפואית יש לה סיכונים אפשריים. גורמי סיכון כוללים מחלות לב וריאה משמעותיות, השמנה חמורה, דום נשימה בשינה, עישון, גיל מתקדם, מחלות נוירולוגיות, וניתוחים דחופים או ארוכים. גם היסטוריה של תגובות חריגות להרדמה או קושי קודם בהנשמה חשובים לתכנון נכון.
הרדמה אזורית היא אלחוש של עצבים שמעביר תחושה מאזור גדול בגוף, כך שניתן לבצע ניתוח או פרוצדורה עם פחות או בלי תרופות הרדמה כלליות. אפידורל וספינאל הם סוגים נפוצים של הרדמה אזורית בעמוד השדרה, בשימוש בלידות ובניתוחי בטן תחתונה וגפיים תחתונות במקרים מתאימים. לעיתים מוסיפים טשטוש. התאמה תלויה בסוג הניתוח, מצב רפואי, תרופות נוגדות קרישה והעדפת המטופל.
אם יש פחד מהרדמה, כדאי לשתף את הצוות מראש כדי לבנות תכנית שמפחיתה חרדה ומגדילה תחושת שליטה. המרדים יכול להסביר מה צפוי לקרות, אילו תחושות שכיחות, ואילו אפשרויות קיימות לטשטוש או לתרופות הרגעה במינון מותאם. לעיתים עוזר גם תיאום ציפיות לגבי כאב לאחר הניתוח ותכנית לשיכוך כאבים. חשוב לציין טראומות עבר, התקפי חרדה או שימוש קבוע בתרופות הרגעה.
בחירת סוג ההרדמה היא החלטה משותפת ככל האפשר בין המטופל למרדים ולמנתח, אך היא מוגבלת לפי סוג הניתוח והצרכים הרפואיים. ניתוחים מסוימים מחייבים הרדמה כללית, בעוד שבאחרים ניתן לשקול הרדמה אזורית או מקומית עם טשטוש. המרדים מתחשב במחלות רקע, תרופות, סיכוני דימום, משך הניתוח, תנוחת המטופל והעדפות אישיות. המטרה היא בטיחות מרבית ונוחות מיטבית.
בחירת רופא מרדים מתבססת על התאמה לסוג הפרוצדורה, ניסיון עם מטופלים מורכבים (למשל דום נשימה בשינה או מחלות לב), וזמינות להערכה טרום־הרדמה מסודרת. בניתוחים פרטיים אפשר לברר מי המרדים, מה ניסיונו בתחום הספציפי, וכיצד מתבצע מעקב לאחר ההתאוששות. בדוקטוריטה ניתן למצוא רופאים מרדימים, לקרוא המלצות של מטופלים ואנשי מקצוע ולסנן לפי אזור ותחומי עניין כמו הרדמה בלידה או טיפול בכאב.